אני רוצה לספר על עצמי סיפור מיוחד ולא רגיל כדי שאנשים טובים ילמדו לא לעשות את הטעויות שלי, על פניו נראה שהטעות שלי היא החיים בצל הנרקיסיסט אבל יש טעויות כואבות יותר.
אני חי עם אשתי קרוב לעשרים שנה, עם שישה ילדים.
בהתחלה היה מתוק ולאט לאט, כמו כולם, כל ילד שמגיע, כל העלאה במשרה שלה, עוד סורג בכלוב, יוצאת לה החיה מן הכלוב.
עברתי שנים של סבל, השפלות, התעללות כלכלית, מילולית, מינית, הכל...
נפגעתי נפשית ממש, ובכוח לא כוח החזק
תי מעמד. הורחקתי מן כל מי שיקר לי עד למצבים שלא תמיד יש מהם דרך חזרה, כמו הורים שנפטרו.
בדרך לא דרך, קרה לי נס והכרתי מתוך הכאב מישהי, הכי מושלמת שאפשר לרצות. היא הייתה לי הכתף והמשען בכל מה שעברתי, מישהי שרצתה רק אותי, כמו שאני, עם כל מה שיש בי.
בדיוק רגע לפני שעשיתי את הצעד לצאת מן הבית לצמיתות, ממש יומים לפני, אשתי התעוררה פתאום ונעשתה מותק וגררה אותי חזרה פנימה בכוח לא אמיתי, אני שכחתי ברגע את כל הרע שספגתי ונבלעתי חזרה.
אותה אישה מיוחדת שהכרתי נפגעה והלכה לה, המשיכה בדרכה.
חשוב להבין וללמוד כמה כוח יש להם, וכמה חשוב לברוח רגע קודם. היום אני לא מוותר, מתחיל מחדש לטפס על ההר, אבל את החברה המיוחדת שלי כבר איבדתי.
Kommentare