"לשניים צריך טנגו"
המשפט השנוא עלי, שנאמר לי שוב ושוב מאז בחרתי להתגרש. משפט שטומן בתוכו האשמת הקורבן, הקטנת האירועים והפגיעות שקרו לי, זלזול והשפלה.
לא. כשאתה מתמודד מול אישיות נרקיסיסטית או פסיכופתית אתה נאלץ להוריד ראש ולשתוק אחרת יגידו לך שאתה מסלים את המצב.
שבע שנות נישואין מהגיהינום, ורגע אחד של אומץ לברוח. תהליך גירושים בן כמעט 3 שנים, בו ויתרתי על הכל, בו התמודדתי עם אלימות משפטית, תוך כדי המלחמה שלי על שמירת הקשר בינו לבין הילדים.
רגע שיא מזעזע של אלימות קשה של הפסיכופת כלפי הילדים הביא אותי להבנה שדי!
די , הוא לא יהיה אחר ואני לא אתן לו להרוס אותם.
אז הגשתי תלונה ופניתי לרווחה ומאז המלחמה שינתה פנים, המלחמה היא מול הרווחה. והוא יושב וחוכך ידיו בהנאה, הוא זוכה להמשיך להתעלל בנו מרחוק והפעם בחסות החוק.
יש ימים, כמו היום, שחיי הגיהינום מנצחים אותי. יש ימים שאני מותשת, לא רואה איך עוד אצליח לשמור על ילדיי , להגן עליהם, להציל אותם, לתת להם קשר בטוח עם אביהם.
איך המערכת לא נלחמת עבורנו? איך אין להם את ההבנה שהוא פסיכופת?
או שאולי יש להם, אבל הקשר הורה-ילד הוא מעל הכל, גם במחיר של ללמד את הילד להיות קורבן ולשתוק.
אבל אני לא אשתוק!
אני הוצאתי את ילדיי מהתופת כדי שלא יגדלו להיות קורבנות ואני גם אנצח. אולי היום נוצחתי, נפלתי ונשברתי אבל הוא לא יצליח לנצח בסוף. הניצחון שלי הוא החיוך של הילדים, הידיעה שהם הולכים לישון בטוחים, שהם מטופלים ורגועים ומאושרים.
והוא? שימשיך להיות איש קטן עם כוח גדול, שימשיך להפחיד את הרווחה ולגרום להם לעשות כרצונו, שימשיך להפיץ עלי שאני זונה, בוגדנית, מסיתה, שקרנית. שימשיך. זה שלו.
לשניים צריך טנגו, אני לא רוקדת טנגו יותר, אני רוקדת סולו.
Comments