לרדת מהמגדל – סיפורה של רפונזל: הגברת מודעות לדפוסי הורות נרקסיסטית

אין קושי רב יותר מהכאב הכרוך בעובדה שהאדם אשר נועד להגן, להזין, לתמוך וללמד אותך על העולם הוא בעצם גם מתעלל רגשית. נקדים ונכתוב כאן שדפוסים נרקיסיסטיים ואפילו התעללות נרקיסיסטית מצויה על רצף של חומרה ותכיפות ולא כל ההורים הנרקיסיסטים הם מתעללים באופן גורף. לכולנו, ולכל ההורים יש חלקים נרקיסיסטיים באישיות. אלו חלקים חשובים משום שהם דווקא תומכים בהתפתחות נפשית תקינה של ילדים. עם זאת, במקרים בהם הגבול בין מה שטוב להורה לבין מה שטוב לילדו מטשטש לחלוטין, במקרים בהם הילד אינו אדם נפרד עם רגשות וצרכים משלו אלא הוא רק אמצעי עבור ההורה לחיזוק הערכתו העצמית, אלו המקרים בהם עלולה להתקיים התעללות נרקיסיסטית.

אגדות מספרות על החיים

"פלונטר" מספר את סיפורה של רפונזל, נערה עם שיער ארוך מאוד וקסום אשר כלואה במגדל גבוה ללא פתח יציאה אל העולם מלבד חלון קטן. את רפונזל הבודדה מבקרת אימה בלבד, אשר נכנסת אל המגדל דרך החלון כשהיא נתלית על שערה הארוך של הבת אשר מגיע עד לתחתית המגדל. כצופים, כבר בסיפור רקע זה מהדהד הצורך של אותה אם/מכשפה להשתמש בבתה על מנת לשקם את הערכתה העצמית ולהכחיש את זקנתה וכיעורה. האם לוקחת את הטוב שבכישרונות בתה, משתמשת בו ומנכסת אותה לעצמה. בעיני האם, רפונזל אינו אדם נפרד עם מחשבות רגשות או רצונות משלו אלא לא יותר מ"פרח" מצעיר, אותו יש לנצל עד תום. יופיה, צעירותה וטוב ליבה של רפונזל משמשים כנגדה. שערה הזהוב, הייחודי, הינו הסיבה ל"אהבה" המורעפת עליה אך הוא גם הסיבה לשליטה בה ולבידודה. תחביביה של רפונזל, התלבטויותיה, סקרנותה כלפי העולם יחד עם קשייה הרגשיים ובדידותה לא מקבלים כל התייחסות ונדחים ע"י אימה. לכן, כלואה רפונזל לבדה במגדל גבוה, מורם מעם, ניזונה מאהבה מרעילה, שאינה רואה אותה ואינה מאפשרת לה לראות את עצמה.

רפונזל, חיה תמיד בזיוף, בקונפליקט נצחי בין שני קולות מקבילים: היא חייבת להיות בת טובה ואוהבת אשר עושה את אשר אמא מצפה ממנה, אך היא גם אדם בעל רצונות וחלומות משלו. הקול השני, הנפרד, הינו מוסתר, לפעמים אפילו מרפונזל עצמה, והיא חשה אשמה לגביו: "אני בת נוראית, אני אשבור את ליבה של אימי, אהרוג אותה מצער" אומרת רפונזל כשהיא מעיזה לבסוף לרדת מהמגדל. מבולבלת וקרועה בין עצמה לבין אימה, היא פוגשת בפחד, באשמה, בכעס העצום והסמוי על אימה ומכוונת אותו כלפי עצמה.

איך מתבטאת ההורות הנרקיסיסטית במציאות?

בסרט מודגמים אמצעי השליטה של האם הנרקיסיסטית. גותל (המכשפה) הנה אם יהירה ורכושנית עם תחומי עניין שטחיים וחיצוניים אשר תלויה מאוד בבתה. גותל אינה אמפטית כלל לצרכיה הרגשיים הנפרדים של הבת ואף מקנאה בה על כישרונותיה ועל כן, חשה צורך לשלוט בה לחלוטין. אמצעי השליטה של ההורה הנרקיסיסט הינם מגוונים ושונים בעוצמתם ובחומרתם. בניגוד לגותל המכשפה, הם לעיתים קרובות אינם מודעים להורה עצמו. תחת כסות של רצון להגן ולתמוך מפני העולם המפחיד והמאיים שבחוץ, שומר ההורה את הילד קרוב אליו ותלוי בו. ההורה הנרקיסיסט מחזק בילדיו את מה שמעדיף לראות בהם, אך משפיל ומגמד אותם על חולשותיהם או אפילו על כישרונות אחרים אשר אינם הולמים את רצונותיו. טקטיקות השליטה העיקריות בידי ההורה הנרקיסיסט הם לעג, זלזול, ביקורת והצקות על עינינים שוליים, שיפוט יתר וביטול עמדות ורגשות הילד/ה. כל אלו יחדיו, מערערים על תחושת המסוגלות של הילד/ה לחיות, לבחור ולהתמודד עם העולם בלעדיו ובאופן עצמאי.

במקרים רבים של התעללות נרקיסיסטית מצד הורה, ניתן לראות שימוש במניפולציות פסיכולוגיות.

• האשמה ישירה ולא ישירה (בגללך אני לא מאושרת/ עשיתי בשבילך כל כך הרבה וכך אתה מודה לי?)

• שיימניג (ההתנהגות שלך מביכה את כל המשפחה)

• השוואה שלילית (למה את/ה לא טוב כמו אחיך?)

• לחץ מוגזם (אתה תעשה את הכל כדי שנתגאה בך)

• כפייה רגשית (אם לא תעשי את זה, אז את בת לא טובה)

• שבח ועונש מניפולטיביים (אם תתחתני איתו, אני אנשל אותך מצוואתי)

המכנה המשותף למניפולציות אלו הוא האופן המותנה והלא ברור מאליו שבה ניתנת אהבתו של ההורה. ניתן לעיתים לראות התנהלות הורית אשר מצד אחד יכולה להיות נוקשה מאוד, בעלת חוקים ברורים שאסור לעבור עליהם בחיק המשפחה. ומנגד, גם התנהלות הורית מזניחה ממש, אשר מעניקה לילד תשומת לב רק כאשר הוא מתבלט באמצעות המאפיין המשמעותי עבור ההורה. במשפחות מרובות ילדים עם הורות נרקיסיסטית פעמים רבות נפוצים פיצולים וסכסוכים בין הילדים, חלקם מועדפים וחלקם מוקצים, הכל באופן הנועד לשמר את שליטתו ואת ערכיו של ההורה הנרקיסיסט במשפחה.

אז מה קורה לרפונזל כשהיא יורדת מהמגדל? ליחסים עם הורינו יכולה להיות השפעה רבה על קשרים נוספים שניצור בחיינו. לצערנו, אין הדבר מחייב, אך לעיתים נפגעי הורות נרקיסיסטית, כמו רפונזל, נתקלים במנוסתם מן ההורה דווקא בבן/בת זוג אשר מצהיר הצהרות אהבה מרגשות במיוחד ומתחתיהן שתלטנות פוגענות ונצלנות המזכירה את זו של הוריהם או אף חמורה ממנה. לפעמים קשה לזהות זאת בזמן, במיוחד אם חיית לאורך חייך בתחושה כי זוהי אהבה. ספוילר: בסרט, הסוף כמובן הוא טוב, רפונזל מרפאת את הפושע בו היא התאהבה, הוא הופך לנסיך והם חיים באושר ובעושר, אך במציאות זה לא תמיד כך.

העלאת המודעות שלנו לדפוסים נרקיסיסטיים אצל הורינו יכולה להיות חוויה כואבת במיוחד. יתכן כי כך גם קריאת הפוסט הזה. כאב זה דורש תהליך אבל של ממש, על ההורות שחשבנו שהייתה ואיבדנו, על ההורות שהיינו צריכים לקבל ולא קיבלנו. תהליך זה רצוי שיעשה בטיפול פסיכולוגי ועם תמיכה מאחרים משום שהוא כולל ביטוי של עצב וכעס רב. בטיפול תוכלו לבנות בסיס לצמיחה מחודשת, שלא תהיה מבוססת דווקא על ייחודיות וכישרונות גדולים אלא על היכולת להיות אדם נפרד ומתמודד בעולם, הרואה את עצמו כמו שהוא, על הטוב והרע בו, ורואה כך גם אחרים, ואז פשוט, אוהב.

כותבת הפוסט: איה בראשי מאירוביץ', פסיכולוגית קלינית מומחית