טיפול בשתיקה: מתי מדובר בהתרחקות לגיטימית ומתי מדובר בהתעללות רגשית

ד"ר הדס הרמתי

יעל ויואב נשואים 20 שנה, והקשר ביניהם רווי במתחים וקונפליקטים ללא אלימות גלויה לעין. לעתים קרובות אחד מהם מביע ביקורת על הוריו של השני, והעניינים מתלקחים. במצבים כאלו, יעל לרוב יוצאת מהבית, ועם חזרתה אינה מדברת עם יואב ואינה מאפשרת קשר עין איתו, עד שהיא "מפשירה" לאחר כמה ימים או שבועות.

רוני ואלעד נשואים 5 שנים. בטיפול הם מספרים שאלעד מעוניין ביחסי מין הרבה יותר מרוני. כשרוני מסרבת, אלעד נכנס למתח ומתקשה להירדם. הוא אומר שחש דחוי. למחרת הוא מסתובב בבית כעוס ועצבני ונכנס לשתיקה רועמת שיכולה להימשך מספר ימים ואף יותר. רוני אומרת: לפעמים אני "נותנת לו" רק כדי שייגמר כבר הברוגז הזה".

מאיה מנתקת קשר עם הוריה כאשר הם מעצבנים אותה. למשל אם הם מעירים לה על כך שכדאי שתחפש עבודה או מסרבים לתת לה משהו שלטענתה מגיע לה. במצבים כאלו היא מנתקת קשר לשבועות ואף חודשים.

מה שמשותף לכל התיאורים לעיל הוא דפוס התנהגות שנקרא "טיפול בשתיקה" או "ענישת שתיקה", ובאנגלית: silent treatment. מדובר במצב בו אדם אחד מעניש אדם אחר בשתיקה ו(כמעט תמיד) במניעת קשר עין, וזאת תוך כדי הכרה בכך שהאחר מעוניין בדיבור וסובל מהחרם שמופעל כלפיו. לפעמים מכנים את התופעה במונח , stone walling כי השותק למעשה מציב מעין חומה בצורה בינו לבין המושתק.

לרוב השתיקה משמשת כביטוי לכעס וכאמצעי מניפולטיבי, שנועד ללחוץ על האחר שישנה את התנהלותו או לנקום בו על פגיעה כלשהי. לפעמים היא משמשת כאמצעי להימנעות מעימות. במקום להתעמת ולהסתכן בכך שיהיו חילופי דברים לא נשלטים, השותק בוחר להביע את הכעס והעלבון מבלי לאפשר מגע, ומבלי שהצד השני יקבל הזדמנות להביע את דעתו.

מקור הביטוי "טיפול בשתיקה" בבתי כלא במאה ה-19, שנקטו בענישה כזו כלפי אסירים. במקום לפגוע בגופו של האסיר היו מונעים ממנו דיבור עם הסוהרים ועם שאר האסירים, לפעמים תוך בידוד או כיסוי העיניים כדי למנוע קשר עין בין האסירים.

בתי כלא (לפחות מערביים) כבר כמעט שלא נוקטים בענישה כזו, אבל במערכות יחסים קרובות היא די נפוצה, וחוקרים מצאו שמדובר באחת הטקטיקות הפוגעניות ביותר וגם הקשות ביותר ל"פיצוח" ולשינוי. טיפול בשתיקה מתקיים בתוך מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות, חברתיות ותעסוקתיות. מדובר בטקטיקה שמופעלת ע"י נשים וגברים וכלפי גברים ונשים, ללא ממצאים שמעידים על הבדלים בין המינים בהקשר זה.

איך טיפול בשתיקה משפיע על הצד המוחרם?

השפעות הטיפול בשתיקה הן עוצמתיות, ומובילות לעתים קרובות למצוקה קיצונית. אנשים שסובלים מהחרמה מסוג זה מספרים על בלבול, תסכול וחרדה, על קושי להירדם, פגיעה בתיאבון, כאבי ראש, פגיעה בתפקוד וירידה בתחושת הערך. ענישה בשתיקה כהתנהגות חזרתית עלולה להוביל לדיכאון ברמות שונות.

החוויה המרכזית במצב כזה היא של דחייה. זו כמובן חוויה שהצד הנפגע לא ממציא, אלא היא לגמרי מחוברת למציאות, ובמלים אחרות - זה לא "אתה בוחר להיפגע" או "זו הפרשנות שלך", אלא דחייה מציאותית. הצד השני נותר תוהה מה עשה לא בסדר, ולעתים קרובות מתמלא בספקות עצמיים והאשמה עצמית (למשל: "הייתי אמורה להבין אותו...").

מה מבדיל הצבת גבולות בריאים לבין ענישה בשתיקה? מתי בכלל מדובר בסוג של התעללות רגשית ומתי לא?

בכל מערכת יחסים משמעותית ישנם כעסים, פגיעויות ועלבונות. אי אפשר רק לאהוב ולהיות טובים אחד לשני, מפני שמערכת יחסים קרובה מזמנת חיכוכים, ניגוד אינטרסים ומגוון לחצים. כשאנשים פגועים או כועסים, הם לפעמים רוצים להתרחק ממי שלהרגשתם גרם להם לחוש כך, וזה לגמרי טבעי ולפעמים אפילו חיוני.

גם כשדברים מתנהלים כשורה, הצבת גבולות הם היבט חשוב במערכות יחסים. כל אחד זקוק למרחב, לחופש לחשוב ולשקול, ולזמנים של שקט. ישנם אנשים שזקוקים ואחרים זקוקים לזמני שקט כחלק משגרת החיים, ואחרים זקוקים לכך בעיקר כשהם חשים כאובים ומתוסכלים. במצבים כאלו, הם זקוקים לפסק זמן לצורך הרגעה, הרהור ולאחר מכן לחזרה מחודשת לתקשורת תקינה.

ואולם, קיימים הבדלים קריטיים בין הצבת גבולות בריאים לבין שימוש בשתיקה כדרך לענישה, לנקמה, לחינוך ולשליטה. נבחן כמה מההבדלים החשובים בין שני המצבים:

1. המטרה - כוח ושליטה – פסק זמן והתרחקות זמנית בין אנשים עשויים לשמש למטרות טובות. למשל, אם לאחר שיחה טעונה אחד מבני הזוג "מנקה את הראש" בצפייה בכדורגל, ביציאה לריצה, בקריאה או אפילו סתם במחשבות, אין בכך כל רע. בשונה מכך, ענישה בשתיקה היא טקטיקה פוגענית. היא לא מכוונת להרגעה ומחשבה אלא לשליטה באחר, לערעור רגשי של הצד השני ולהכנעתו. העניין כאן הוא בכוח ושליטה. הצד השותק כמו אומר: "אני כועס עליו ולכן לא אדבר איתו עד שהוא יכיר באשמתו ויתנצל בפניי (או ישנה את דרכיו). אני אלמד אותו לקח". מכיוון שמדובר בשליטה וכוח, המעניש מבקש למעשה ליצור הירארכיה ולבטל שוויוניות. במקום: "בוא ניקח כל אחד שעה לעצמו ונדבר כשנרגע" אנחנו שומעים: "אני לא אדבר איתך וכך אהיה בעל.ת הכוח במערכת היחסים שלנו".

2. סיום השתיקה – בהמשך לאמור לעיל, כאשר נוטלים פסק זמן, האיחוד המחודש לרוב נעשה באופן הדדי, ושני הצדדים יכולים לשתות כוס קפה, לצאת להליכה או להיות זה עם זה באופן נינוח יותר. לעומת זאת בענישה בשתיקה, לא רק השתיקה אלא גם סיומה הוא חד-צדדי, ע"י הצד שמחליט על סיום העונש, ויש בה הצהרת כוח שאומרת מי לכאורה החזק (השותק) ומי החלש (המושתק שמחכה לסיום עונשו).

3. משך הזמן – פסק זמן הוא לרוב קצר מועד. הוא אורך דקות או לכל היותר שעות, שלאחריהן התקשורת מתחדשת באופן תקין. לעומת זאת ענישה בשתיקה אינה מוגבלת בזמן, עלולה להימשך ימים, שבועות ואף חודשים (ובמקרים קיצוניים – שנים), והיא משאירה את הצד המושתק באי-וודאות, בחרדה ובחוסר אונים, מפני שאין לו מושג מתי כל זה ייגמר ותתאפשר חזרה לשגרה. הצד השותק הוא שמחליט עד מתי לשתוק, ולצד המושתק אין השפעה אמיתית על כך. לכן, משך זמן בלתי מוגבל הוא דרך אכזרית במיוחד לשליטה, החלשה ויצירת מתח וחרדה.

4. רגשות שנוצרים –לקיחת פסק זמן נועדה לאפשר לשני הצדדים להירגע, ואילו ענישה בשתיקה מייצרת חוויות רגשיות שנקשרות להשפלה ודחייה.

5. במי ובמה מתעסקים – בפסק זמן או בהצבת גבולות בריאים הצדדים באמת מתרחקים זה מזה כדי לאפשר לכל אחד מרחב פרטי לחשיבה ורגיעה. לעומת זאת ענישה בשתיקה מצמידה את הצדדים אחד לשני, כאשר האחד בעמדת מעניש והשני בעמדת נענש שמחכה לשבירת השתיקה. גם אם אין לכך ביטוי גלוי, שני הצדדים מאוד עסוקים אחד בשני, ועוקבים בדריכות זה אחר התנהלותו של זה. במשפחות, לפעמים נראה שהצדדים משתמשים בגורם שלישי כדי לתקשר ביניהם. למשל אבא אומר לילד: "תגיד לאמא ש...", וכך כל המערכת המשפחתית מרותקת לאירוע ועוקבת בדריכות אחר ההתרחשויות.

6. אפשרות לשינוי והתפתחות – אמרנו קודם שבלקיחת פסק זמן, כל צד לרוב מהרהר לעצמו ומחפש בתוכו דרך לשיפור ולהרגעת המתח. לעומת זאת בענישת שתיקה, הצד השותק מנסה לחנך את הצד השני, ומכוון לשנות את האחר ולא את עצמו. במצב כזה אין התבוננות עצמית, התפתחות והגדלת המודעות העצמית, אלא התחפרות בעמדה בינארית של: "אני צודק והוא טועה", עמדה שלעולם תוקעת את מערכת היחסים ולא מקדמת אותה.

7. פתרון הבעיה – בלקיחת פסק זמן יש ניסיון למצוא פתרון לקונפליקט, בעוד שבענישת שתיקה המוקד הוא בהאשמת הזולת ולא במציאת פתרון.

לסיכום, טיפול בשתיקה, ובאנגלית salient treatment או stone walling, מתקיים כאשר לפחות צד אחד משתמש במעין חרם על האחר כאמצעי לשליטה, ענישה והשגת דברים בכוח, וכתחליף לדיאלוג שמאפשר להכיר במורכבויות ולחפש פתרונות לבעיות. כשהתנהגות כזו חוזרת על עצמה במצבים שונים מדובר בדפוס תקשורת רעיל ובסוג של התעללות נפשית.

לאף אחד לא מגיע יחס כזה מצד הבוס, בן או בת הזוג, בני משפחה או חברים. גם אם טעינו או פגענו, אין בכך הצדקה להשפלה והתעלמות. כל סוג של התעללות הוא פסול, וכל התעללות נפשית מייצרת פגיעות חמורות בערך העצמי ובכוחות הנפשיים. לכן חשוב כל כך לזהות מתי הדפוסים נעשים פוגעניים ולפנות לתמיכה מדמויות אמינות (חברים, בני משפחה) ובמידת הצורך מאנשי מקצוע.

ד"ר הדס הרמתי, היא עו"סית קלינית ופסיכותרפיסטית, מטפלת בקליניקה ברעננה ומרצה במרכז האקדמי רופין.

לאתר האינטרנט של ד"ר הדס הרמתי: https://hadas-haramati.co.il/