קבלה רדיקאלית

"התקופה הקשה שעוברת עליה תסתיים והיא תחזור להיות טובה אלי", "אם אני רק אלמד להסביר את עצמי נכון, הוא יבין", "מתישהו ההורים שלי יבינו כמה שאני מוצלחת, אני רק צריכה לחכות". כל אלה הם משפטים שאנו אומרים לעצמנו כדי להתמודד עם האלימות הבלתי נראית של מערכות יחסים נרקיסיסטיות פסיכופתיות. אנו מחכים שהדברים ישתנו, שהם יחזרו להיות טובים אלינו, שהם יבינו סוף סוף כמה אנחנו טובים, שיראו אותנו. אנשים יכולים לשרוד שנים ארוכות במערכות יחסים באמצעות תקווה שאיננה מגיעה למימוש. במקום זאת, הם נשארים בקשרים פוגעניים וממשיכים להיפגע שוב ושוב ושוב.

מהי קבלה רדיקאלית?

קבלה רדיקאלית הינה ההבנה חד משמעית שזה אופי הקשר; הבנה כי זה אופיו של האדם, הוא איננו לוקח אחריות וככל הנראה לא ישתנה. הבנה כי התקוות לא יתממשו וכי במציאות הקשר ככל הנראה ימשיך להיות כפי שהיה עד כה ויהיה כרוך בעליות וירידות קיצוניות, פגיעה וכאב לב. חשוב להדגיש שקבלה רדיקאלית איננה לקבל את האדם כפי שהוא ולהמשיך את הפגיעה.

קבלה רדיקאלית כרוכה באובדן

בחירה בקבלה רדיקאלית מחזיקה בתוכה התמודדות לא פשוטה: אבל וצער על התקווה לשינוי, על מערכת היחסים, על הקריירה, על הילדות שלא הייתה, על הנישואין, המשפחה. בחירה זו יכולה לטמון בחובה גם פרידה ממעמד, כסף, אירועים משפחתיים, חברים, עבודה ודברים אחרים שקשורים בפוגע והיוו חלק אינטגראלי מהחיים. היא עשויה לעורר רגשות קשים כמו בושה, אשמה ופחד.

הצער קיים, אך יש גם אפשרות לתקווה אמיתית

בין אם נבחר בנתיב של קבלה רדיקאלית או בנתיב של חוסר קבלה רדיקאלית נחווה צער רב: צער על עצמנו, על המשא שילדינו סוחבים, על ההעברה הבין דורית, על החיים שהיו יכולים להיות אם הדברים היו שונים, על היכולת לתת אמון באנשים.

יחד זאת בעוד שהצער והבחירה בנתיב של המשך התקווה לשינוי בקשר, כרוכים בהמשך מעגל הפגיעה, ככל הנראה בלי אפשרות אמיתית לשינוי, קבלה רדיקאלית מאפשרת את הפסקת האלימות השקטה. בחירה בקבלה רדיקאלית מאפשרת המשך של חיים אותנטיים, בהם נוכל לממש את עצמנו באמת, בהם יהיה מקום לצרכים שלנו, ובהם נוכל ליצור קשרים אחרים, אינטימיים וקרובים יותר, במידה זו קבלה רדיקאלית היא המקור לשינוי אמיתי ולתקווה.

עבור חלק מאיתנו מה שכרוך בקבלה רדיקאלית יכול להיות קשה מנשוא ועל כן יכול לקחת שנים, אנו שבויים בקשרים הפוגעניים, זהו חלק מאופיו של הקשר ועל כן, יתכנו תנועות חוזרות ונשנות בין ההבנה המציאותית לחזרה לאזור התקווה המדומה. חמלו על עצמכם, תנו לעצמכם להיות והמשיכו לקרוא וללמוד.

כתיבה ועריכה, ערן לשם, מתנדב בעוגן ועינב יולביץ' פסיכולוגית קלינית ממקימות עוגן