כבר בתחילת הקשר הוא אמר לי שהוא מאובחן עם אישיות נרקיסיסטית מהצבא. עד היום אני שואלת את עצמי למה הוא בחר להגיד לי את זה כל כך מוקדם, ולמה אני לא עצרתי לבדוק מה זה אומר. אולי כי כבר הייתי בהיריון. אולי כי האמנתי בכל ליבי שהוא האיש שלי. אולי כי הרגשתי שמצאתי התאמה מושלמת, כמו יד לכפפה. אותם ערכים, אותם צחוקים, אותן שאיפות. יש את המשפט שאומרים שאחרי החתונה הכל משתנה. לצערי, אני אחת מהנשים שזה קרה להן. בחצי השנה הראשונה לנישואים באמת האמנתי שאם רק אהיה בסדר, נוכל להיות מאושרים. א
שאלת שאלה מעניינת. נרקסיזם, כפי שמגדיר כהן (2020) היא "תופעה בנפש המרוכזת בעצמה". זהו רצף מורכב. לרוב, אנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינם שואלים "האם משהו לא בסדר איתי?" באופן אמיתי ומתוך רצון לקחת אחריות על מעשיהם. השאלה היא, האם את בודקת את עצמך באופן כנה כדי להבין איך ההתנהגות שלך משפיעה על הסביבה וכיצד לשנות אותה (אם היא פוגענית), או שזוהי בדיקה שטחית או אסטרטגית שמטרתה לקבל אישור מהסביבה או לשמר תדמית חיובית. עצם זה שאת בוקדת את עצמך ומעלה ספק אינה מעידה בהכרח על הי
ילדים שגדלים להורים נרקסיסטיים נושאים בנפשם נזק נפשי עמוק ושיטתי. הנזק הזה אינו יוביל מרבית הפעמים למעשה אובדני ממשי, אבל הוא משאיר חותם פנימי כבד. הדינמיקה של הילד או הילדה שגדלו בצל הורות נרקסיסטית כוללת פגיעה ניכרת בערך העצמי, הפנמה של אשמה רעילה ("הזדהות עם התוקפן") דפוסים הגנתיים נוקשים. כל אלה מבטאים קונפליקט בסיסי ביחס לקיום - כשילד או ילדה אינם נראים, נשמעים, ומקבלים רשות להיות קיימים בפני עצמם כסובייקט נפרד בעל רגשות וצרכים, מתקיים קונפליקט פנימי עמוק ביחס להתקיימות.