מהי התעללות נרקיסיסטית  פסיכופתית?

שאלה זו הינה אחת הדילמות הכואבות והשכיחות ביותר. בעקרון התשובה היא כן.   הבחירה בנתק מוחלט (No Contact) היא אמנם המוגנת ביותר, אבל במציאות משפחתית מורכבת יש לה לעיתים מחיר כבד: אובדן הקשר עם דמויות אהובות נוספות (כמו סבים, אחים או אחיינים) ובידוד חברתי שעלול להכאיב לא פחות מהפגיעה עצמה. אם החלטתם לשמור על קשר מינימלי (Low Contact) כדי לא לאבד את המשפחה, הכלי המרכזי שיש להחזיק בארגז הכלים הנפשי הוא פרקטיקת "האבן האפורה" (Gray Rock). מהי "אבן אפורה"? דמיינו אבן אפורה סתמית בציד

פונה יקרה, השאלה שאת שואלת חשובה ואמיצה ומעידה על מודעות עצמית וניסיון לקחת אחריות מבלי להאשים באופן אוטומטי את עצמך או את האחר.                    לגדול בבית רעיל  היות חלק ממשפחה רעילה היא חוויית חיים בה הצרכים שלנו לא נראים, לא מקבלים מענה ואף זוכים ללעג וביטול. הגבולות נרמסים וישנן השפלה, האשמה, דינמיקה שתלטנית ומניפולציות. כל אלה מאפיינים יחסים רעילים. ביחסים כאלה העצמי הופך לאובייקט עבור צרכי האחר. הבעות חיבה, קבלה ותמיכה, כשהן מתרחשות, מלוות בתנאים ומתקיימות רק כשההתנה

בגיל חמש או שש אמא הכניסה אותי לעולם הניקיונות ועבודות הבית. אצלה זו הייתה אובססיה. הדרישה לא הייתה שאנקה כמו שילדה קטנה יכולה, אלא הרבה מעבר. שוב ושוב, עד שיהיה מבריק. זה אף פעם לא היה מספיק. אז הייתי מנקה קצת, כמה שיכולתי, ואז בורחת החוצה לשחק עם חברים, שעות, שוכחת לחזור הביתה. בגיל שבע או שמונה הדרישות עלו, ואיתן גם רמת המתח והעצבים שלה. היא האשימה אותי שבגלל שאני לא עוזרת כמו שצריך היא תחלה ותמות, ושאז אני אתחרט על כל מה שעשיתי לה. היא הייתה צורחת עליי ומפחידה אותי בתיאור