מהי התעללות נרקיסיסטית  פסיכופתית?

פונה יקרה, השאלה שאת שואלת חשובה ואמיצה ומעידה על מודעות עצמית וניסיון לקחת אחריות מבלי להאשים באופן אוטומטי את עצמך או את האחר.                    לגדול בבית רעיל  היות חלק ממשפחה רעילה היא חוויית חיים בה הצרכים שלנו לא נראים, לא מקבלים מענה ואף זוכים ללעג וביטול. הגבולות נרמסים וישנן השפלה, האשמה, דינמיקה שתלטנית ומניפולציות. כל אלה מאפיינים יחסים רעילים. ביחסים כאלה העצמי הופך לאובייקט עבור צרכי האחר. הבעות חיבה, קבלה ותמיכה, כשהן מתרחשות, מלוות בתנאים ומתקיימות רק כשההתנה

בגיל חמש או שש אמא הכניסה אותי לעולם הניקיונות ועבודות הבית. אצלה זו הייתה אובססיה. הדרישה לא הייתה שאנקה כמו שילדה קטנה יכולה, אלא הרבה מעבר. שוב ושוב, עד שיהיה מבריק. זה אף פעם לא היה מספיק. אז הייתי מנקה קצת, כמה שיכולתי, ואז בורחת החוצה לשחק עם חברים, שעות, שוכחת לחזור הביתה. בגיל שבע או שמונה הדרישות עלו, ואיתן גם רמת המתח והעצבים שלה. היא האשימה אותי שבגלל שאני לא עוזרת כמו שצריך היא תחלה ותמות, ושאז אני אתחרט על כל מה שעשיתי לה. היא הייתה צורחת עליי ומפחידה אותי בתיאור

אני לא אספר את כל הסיפור. זה פוסט פריקה. לפני שנה עליתי לארץ לבד. עשיתי עלייה לבד והתחתנתי עם האדם שאני אוהבת. הוא ישראלי, והיה לנו סיפור אהבה כמו בסרטים. מיד אחרי החתונה נכנסתי להיריון. יש לי אחות נשואה כבר יותר משנתיים, ועדיין לא נכנסה להיריון. מהרגע שהודעתי למשפחה שאני בהיריון, היא התחילה לתקוף אותי במילים קשות. אח שלי גם עשה עלייה לבד לפני כמה חודשים, ואחותי ובעלה הגיעו מדי פעם לביקור. בכל ביקור היא העירה לי שאני מתעייפת, שאני לא אחראית, חתכה אותי באמצע משפט. אמרתי לעצמי